(שוילי זזה) נ' ישיר - איי די איי חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא

בפני תביעת התובע, יליד 1963, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 29/5/07.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 29/5/07, נפגע התובע בתאונת דרכים, בדרכו לעבודה, עת נהג הרכב הפוגע לא עצר בהגיעו לצומת וכתוצאה מכך התנגש ברכבו של התובע ובעקבות הפגיעה נפצע התובע בחלקי גופו השונים ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה וטיפולים פסיכיאטריים.

אין מחלוקת כי עסקינן בתאונת דרכים אשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, חל עליה (להלן: "חוק הפלת"ד").

הנתבעת הודתה בחבות ועל כן ידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת לא העידו עדים.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הנכות הרפואית

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית קבעה כי לתובע נותרה נכות משוקללת של 24%, כדלקמן: 15% נכות בתחום האורתופדיה ו- 10% נכות בתחום הפסיכיאטריה.

קביעת הוועדה מהווה קביעה כל פי דין ועל כן נכותו הרפואית של התובע תעמוד על 24% לצמיתות.

הנכות התפקודית

התובע טען בסיכומיו כי עובר לתאונה הוא עבד לפרנסתו ותפקד בהצלחה בעבודתו ואולם בעקבות התאונה הוא פוטר מעבודתו ונדרש להחליף מספר עבודות בשל מוגבלויותיו והוא אינו מצליח לחזור למעגל העבודה באופן קבוע. התובע עותר לקבוע כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית והינה בשיעור 50%.

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אין בנכותו הרפואית של התובע כדי להשפיע על כושר תפקודו, שכן לתובע עבר רפואי עשיר, עובר לתאונה והחל משנת 2004 החל לסבול מבעיות נפשיות ורפואיות שונות. זאת ועוד, התובע השתלב בעבודות שונות על אף נכותו הרפואית.

התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, בין היתר כי "בעברי בתחילת שנות ה-2000 קיבלתי טיפול תרופתי למשך 1/2 שנה לטיפול בכבד. בתקופה זו קיבלתי נכות זמנית כללית של 75%. כפי שידוע ברפואה התרופות גרמו לדיכאון. לאחר שהופסקו הטיפולים והפסקתי ליטול את התרופות נפסקה תופעת הדיכאון שנבע כתופעת לוואי של הכדורים. מאז אירוע התאונה בעצם לא שבתי לעבודה בגלל מצבי הבריאותי. יש לציין כי אני לא בררן בענייני עבודה אולם לאור מצבי אינני יכול לבצע כל עבודה. עבודות הקשורות במאמץ פיזי אינני יכול לבצע. כמו כן אינני יכול לבצע עבודות פשוטות כגון עבודות אבטחה המחייבות רישיון נשק."

בעקבות התאונה, אישר המל"ל לתובע תקופת אי כושר למשך 91 ימים. לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא לא הצליח לחזור למעגל העבודה באופן סדיר ורצוף, מלבד מספר חודשים בודדים, זאת בשל מגבלותיו והעובדה כי נאלץ להחסיר ימים רבים מהעבודות בהן השתלב.

מדו"ח הביטוח הלאומי (מוצג נ/2), ניתן ללמוד על רציפות עבודתו של התובע עובר לתאונה, כך למשל, בשנת 1995 עבד ב"או.אר.אס בע"מ " , בשנת 1996 עבד התובע בחברת" קלע אבטחה מיוחדת בע"מ ", בשנת 1998 עבד בחברת "ניטור חב. לשמירה בע"מ " , בשנת 2002 עבד בחברת "איילת שירותי כח אדם " וכו'. במועד התאונה עבד התובע בחברת "נטו מ.ע. סחר מזון בע"מ, החל מחודש פברואר 2007 ועד חודש יולי 2007, מועד התאונה, מכאן עולה כי התובע לא עבד בעבודה מסוימת באופן רציף, אף לפני התאונה.

לא אוכל לקבל את טענת הנתבעת לפיה תפקודו של התובע לא נפגעה כלל וכלל, יחד עם זאת, בשים לב לעובדה כי התובע לא עבד בעבודה רציפה לפני התאונה, כך גם לאחריה, לא מצאתי לקבל את טענת התובע לנכות תפקודית של 50%, שכן נראה כי התובע חזר לעבוד בהיקף שעות דומה לזה שעבד לפני התאונה.

כמו כן לא ניתן להסתמך על טענת התובע, לפיה עובר לתאונה לא היה לו רצף עבודה בשל העובדה שהועסק על ידי חברות כח אדם שפיטרו אותו לאחר תקופת העסקה מסוימת על מנת למנוע ממנו תנאים סוציאליים שונים, שכן לא הובאה ראייה לכך.

במכלול שיקולי לקביעת נכותו התפקודית של התובע הבאתי בחשבון את האמור בתצהירו של התובע לפיו, עברו הרפואי של התובע, כולל טיפול תרופתי בשנת 2000, בגין בעיות בכבד, אשר גרמו בין היתר לדיכאון, שהופסק עם הפסקת הטיפול התרופתי. כן הבאתי בחשבון את העובדה כי התובע עבד בעבודות שונות, בין היתר בהרכבת מכונות, כאמור בתצהירו, עבודה שנראה כי הינה פיזית במהותה ונראה כי לנכות הרפואית בתחום האורתופדי יש השפעה על יכולתו לעבוד בעבודה מסוג זה.